הטור של אייל עמית \ בלוג

כשמגיעים אלי היום לסטודיו אנשים מרמת הגולן, מטבריה, מכליל, מנהריה, מירושלים ואפילו מבאר שבע, שמוכנים לאכול פקקים ולבלות שעות בדרכים, כל שבוע מחדש, רק בשביל לקבל את מה שיש לי לתת, אני יודע שמשהו ממש טוב קורה פה. משהו משמעותי שהוא בעל ערך ואמיתי.

זה כל כך לא מובן מאליו ולפעמים אני צובט את עצמי כדי להאמין - זה באמת קורה עכשיו? האיש הזה שיושב מולי באמת נהג עכשיו שעתיים לפרדס חנה כי חבר שלו שהיה אצלי החלים מדום נשימה בשינה?

האישה הזאת שנכנסה עכשיו לסטודיו באמת בילתה שעתיים וחצי באוטובוסים כי לחברה של אחותה הפסיקו כאבי המחזור החריפים?

אני, האסמטי, האלרגי, הפוסטראומטי, שבעצמי איבדתי פעם את הנשימה, מטפל היום בנשים וגברים מכל רחבי הארץ בשיטה יחודית שפיתחתי ומלמד אותם איך לנשום נכון???

לחלוטין קשה להאמין ולחלוטין לא מובן מאליו!

ליבי גדוש הודיה והכרת תודה למורי, לתלמידי, למטופלי, ויותר מכל לתסריטאי המופרע שיושב לו שם למעלה ומחולל בחיינו נסים מדהימים שכאלה

תודה. אהבה.