הטור של אייל עמית \ בלוג

מי שאחראי על יצירת האמנות המדהימה והמרגשת הזו (שמן על קנבס) הוא האמן סלבה ויינבלט שהוא גם חבר וגם תלמיד שלי. חיכיתי בסבלנות רבה לקבל אותה. כמעט שנה. סלבה ביקש קודם לצפות בסרט הדוקומנטרי שעשיתי על מוקש. הוא רצה גם לראות תמונות ולשמוע סיפורים אודותיו. הוא רצה קודם ללמוד, להבין ויותר מהכל להרגיש את האיש שאותו הוא הולך לצייר. המבט, הזווית, הרגש שהעיניים מעבירות, בחירת הצבעים, הווייב הכללי של היצירה כולה. סלבה סיפר לי שהציור הזה עבר כמה גלגולים. אי אפשר לראות את זה היום, אבל מתחתיו יש כמה שכבות נוספות. סקיצות ונסיונות קודמים שלא סיפקו את האמן, אז הוא החליט לכסות הכל ולהתחיל מחדש. שוב ושוב. עד שנחה דעתו. בין השכבות סלבה נשם מעגלית בדיג'רידו, מדט והתחבר למוקש ברובדים עמוקים יותר.

עוד לא החלטתי מה מרגש אותי יותר, הגרסה הסופית שנמצאת היום על הקנבס, או הידיעה שמתחתיה יש עוד כמה שכבות נוספות, ניסתרות, עמוקות, ממש כמו האיש עצמו.

צמרמורת!

כל מי שהיה אצלי בסטודיו בשנים האחרונות, או שמע את ההרצאה שלי אודות הנשימה והדיג'רידו, מבין גם למה. למנח הידיים (מודרה) הספציפי הזה שסלבה הצליח ללכוד בציור יש משמעות רבה, ובטיימינג המטורף הזה שהציור הגייע אלי, זו היתה גם תזכורת סופר חשובה. הנשימה שלי מיד התרחבה והלב נפתח. זו היתה שעת ערב, אבל הסלון התמלא פתאום באור גדול.

עמדתי שם דקות ארוכות, לא מצליח לדבר ולא מצליח להוריד את העיניים מהציור. צללתי לתוך זוג עיניו הטובות של מוקש וכמילותיו של זוהר ארגוב - המוח רץ!!! מה זה רץ.. עף!!!

סלבה לוקח טוש לורד ורושם לי הקדשה בגב הקנבס. הדופק שלי נוסק לשמיים, כולי כבר שלולית של התרגשות על הרצפה. אפשר להספיג את הנשמה שלי עם מטלית. כל כולי הודייה. סלבה, האמן המחונן, לגמרי הצליח להבין את האיש, להרגיש אותו, להביא אותו בדיוק בתדר הנכון. תדר שרק מילה אחת יכולה לתאר אותו - אהבה

מעומק הלב תודה סלבה!!!!

ואתם חברים יקרים, כשאתם מגיעים אלי לסטודיו, תרשו לעצמכם רגע לשהות מול הציור המיוחד הזה, לנשום לתוכו, לנוח לתוכו, להיזכר אולי באיש שמעולם לא הכרתם. המורה שלנצח ימשיך לחיות ולהדהד בתוכי ודרך העשייה שלי.

אום מוקש דהימן - מאסטר דיג'רידו

עם ציור מקורי כזה בסטודיו, שאנטי דפנטלי קאמינג הום!